טכניקת אלכסנדר עוסקת בפיתוח מודעות לאופן שבו אנו מתנהלים בפעולות היומיום, על מנת לנוע ולפעול ברווחה, בנינוחות וללא כאבים.

הטכניקה מתבססת על העקרון שאופן השימוש שלנו בעצמנו (במצבים כגון יציבה, הליכה, וישיבה, נגינה, שטיפת כלים...) נעשית בצורה לא מודעת ולפעמים מזיקה. טכניקת אלכסנדר מלמדת כיצד לשנות הרגלים לא בריאים שבאים לידי ביטוי בעודף מתח שרירי במקומות לא רצויים (לסת קפוצה, כתפיים תפוסות) ולפעול בצורה מודעת יותר, מה שמוביל להקלה על כאבים, שיפור בתפקוד הפיזי והנפשי, ותחושת רווחה כללית.

פרדריק מתיאס אלכסנדר (1869-1955), נולד בטזמניה שבאוסטרליה. הוא היה שחקן שהתמחה בשייקספיר. לאורך הקריירה שלו, אלכסנדר סבל רבות מענייני צרידות. לאחר שלא מצא מזור אצל רופאים שונים ובשיטות הטיפול שהוצעו לו, החליט אלכסנדר להתבונן באופן שבו דיבר ושיחק, על מנת לגלות את שורש הבעיות הקוליות שלו. הוא הבין שהפתרון לבעיותיו לא טמון בטיפול חיצוני, אלא באופן שבו הוא רגיל לדבר ולשחק. על ידי התבוננות ושינוי ההרגלים שלו, גילה אלכסנדר כי הקשר בין הצוואר, הראש והגב משפיע על כלל התפקוד שלו, ובכך פתר בעצמו את בעיות הצרידות שמהן סבל במשך שנים. אלכסנדר גילה שהשיטה שלו מועילה במגוון רחב של מצבים, והתחיל ללמד אחרים את העקרונות אותם גילה. הוא התחיל ללמד את שיטתו ב-1894 במלבורן, וב-1904 עבר ללונדון. שיטתו סייעה לרבים בבעיות קול ונשימה, וכן במצבים של בעיות יציבה, כאבים ועוד. כך שיטתו זכתה להכרה מרופאים ודמויות בולטות כמו אלדוס האקסלי וג'ורג' ברנרד שו. הוא המשיך ללמד ולהכשיר מורים בשיטתו עד מותו ב-1955.

הטכניקה עוזרת למגוון אנשים ונשים בשלל מצבים וגילאים: מוזיקאים שנאמר להם במשך שנים שעליהם לשחרר ותחת זאת הם ממשיכים לסבול מכאבים או מתח, לאנשים שעובדים עם הגוף ורוצים להגיע ליותר מודעות ושליטה מתוך שחרור, לסובלים מבעיות גב ויציבה, לאנשים שעברו פציעה או חיים עם מצבים כרוניים המובילים לכאב, ולסקרנים שרוצים להעמיק ולחקור את המקום המאחד בין המנטלי לפיזי, והיד עוד נטויה!

הלמידה היא מסע ותהליך. כמו בכל דבר בעל ערך, לא מדובר בפתרון קסם ולוקח לדברים זמן, אולם תחושת ההתארכות והרווחה שמגיעים עם החקר והחיפוש הם שכר גדול למי שמגיע סקרן ופתוח לשינוי!

שיעור נמשך כ - 40 דקות, בו עובדים על ״אבני הבניין״ של תנועות היומיום.

במהלך השיעור, המורה מנחה את התלמיד באמצעות ידיה (בד״כ סביב איזור הראש, הצוואר, הכתפיים או הגב) ע״מ לכוון את גופו בתנועה מדוייקת, תוך שימוש בהנחיות מילוליות. כך התלמיד לומד לבצע פעולות פשוטות באופן מיטיב ונכון יותר לגוף. המגע הינו עדין וקליל.

השיעור בד״כ נפתח ב״עבודת כיסא״, בישיבה ועמידה. בהמשך השיעור עוברים לעבודה בשכיבה על המיטה (בעגה האלכסנדרית — שולחן); התלמיד שוכב על הגב והמורה עובדת עם התלמיד ומזמינה את עמוד השדרה שלו להתארך ולגוף להשתחרר ולהיפתח.

כמו כל דבר שדורש תהליך למידה, קשה לתת תשובה מדויקת אחת. כמה שיעורים נדרשים כדי ללמוד לנגן בכינור? תלוי… אם רוצים ללמוד לנגן ״יונתן הקטן״, נצטרך פחות שיעורים מאשר אם רוצים לנגן בתזמורת הפילהרמונית. המצב פה דומה, משום שאנו לומדים ״לנגן״ מחדש על גופנו. לפעמים חווים רווחה כבר מהשיעורים הראשונים, ולפעמים בוחרים ללמוד ולהעמיק במשך שנים.

אם בכל זאת נרצה לתת מספר, הייתי ממליצה לקחת רצף של כעשרים שיעורים.

אמנם יש בשיעור מאפיינים של טיפול: המפגש הוא פרטני וכולל מגע ויש אפילו מיטת טיפולים, אך השאיפה היא שהתלמיד ירכוש כלים שאותם יוכל בבוא העת ליישם בעצמו, הן במהלך השבוע והן במהלך השיעור. במרוצת הזמן, התלמיד הופך להיות יותר ויותר אקטיבי במהלך השיעורים, כך שאמנם המורה עדיין מובילה, אך התלמיד משתמש בחשיבה ובכלים הנלמדים ומשתתף באופן פעיל תחת הנחיית המורה.